קווים מקבילים/גלעד גן

(היא:)
כל יום הוא
מתגלה מולי
במלוא קומתו
לפעמים חיוך קטן
זה מספיק לי
איתו
אצלי זה סגור
כמו חותמת גדולה
פשוט אוהבת אותו

(הוא:)
כל יום
אני רואה אותה
עם אותה תחושה
לא נעימה
לא שלא טוב לי
בטוח לא רע
אבל לא מצליח לקרוא
לזה אהבה

האמת הגלויה
בין יאוש לתקווה
איך שלא ניסתי
זה נופל בלי כבידה
לא צריך לדבר
היא בטוח מבינה
מושכים את השמיכה
לעבר סופה

(היא:)
שיכעס שיפגע
שישתגע וירגע
הוא לא אדיש אלי
אני בטוחה
פשוט מביע פחות
אבל אני רואה
הינה הוא בא
עם בשורה
אולי זו טבעת
טוב אני קצת מגזימה
לא מתאפקת אני מתחילה

זה אני
ואתה
אני מאוהבת
עד הקצה
אין לי אמצע
אני יודעת
כשזה זה
זה זה

עכשיו אתה

(הוא:)
זה לא אני
זה לא את
כשאני מתאהב
זה עד הקצה
נוח לי באמצא
כן, זה נעים
אבל
זה לא זה

(היא:)
האמת התגלתה
בין יאוש ליאוש
לא אמר
עוד מילה
נשארתי מופתעת
עדיין לא בוכה
איך לא ראיתי
מאיפה זה בא
הינו כמו קווים מגבילים

עכשיו נעלמת
לתוך השמיכה